שמואל שיבץ את ציוריו מהתערוכה בתוך ספרו " ימים שחורים"

על התערוכה "אצבע מאשימה במשפט ההיסטוריה":
שמואל לייטנר, חבר קיבוץ גזית, נולד בשנת 1925 בעיר בנדין שבפולין. חייו התנהלו במסלול הרגיל של נער יהודי בפולניה. המלחמה שינתה את חייו וביגרה אותו בטרם עת.
סיפור חייו של שמואל לייטנר בתקופת מלחמת העולם השנייה ומסלול נדודיו בין שבעת מחנות הכפייה בגרמניה, כתובים בספר זיכרונותיו "במחנות גרמניה" 1941-1945. קראתי בנשימה עצורה את זכרונותיו. כספר בלשי מרתק מלווה באובייקטיביות שלא נותנת לרגשנות להיסחף יתר על המידה.

לייטנר מצליח לתאר את מסעות הכפייה שלו מרגע חטיפתו ברחוב עיר מולדתו בפולין על ידי המשטרה היהודית, עד יום שחרורו בשני למאי 1945, במהלך צעדת המוות על אדמת גרמניה. ספר זיכרונותיו מלווה ברישומים, שחלקם מוצגים בתערוכתו המתקיימת בגלריית "מורשת" בגבעת חביבה.

במחנות העבדות בגרמניה מצליח שמואל הצעיר לעסוק גם בציור, ברישום על ניירות מלט חומים. הציור היה למפלט ולנחמה קטנה בעולם הרשע הגדול שעטף אותו.

לאחר המלחמה, בשנת 1946, מפליג שמואל לייטנר במסגרת גרעין השומר הצעיר "בדרך" אל חופי הארץ, על גבי אוניית המעפילים "לנגב". האוניה נתפסת על ידי הבריטים ושמואל וחבריו מוגלים אל אי הגלות קפריסין. שם, "בין הגדרות", לומד לייטנר אמנות במכון רוטנברג לציור, בהדרכתו של צייר צעיר בשם נפתלי בזם. לאחר שנה וחצי בקפריסין, בשנת 1948, עולה שמואל לייטנר ארצה. מסלול נדודיו תם.
רישומיו של שמואל לייטנר מבוצעים בטוש שחור על גבי נייר חום, המאזכר את ניירות המלט החומים מאתר הבנייה במחנה הכפייה מרקששט. הרישומים מבוצעים בסגנון המושפע מחיתוכי העץ של האמן הבלגי פראנץ מסארל, אמן שהשפיע בשעתו על רבים מאמני הריאליזם החברתי בארץ וביניהם נפתלי בזם. על כך מעיד לייטנר, האומר שנפתלי בזם לקח את פראנץ מסארל כדוגמה, בשיעורי הציור שלו בקפריסין.

יצירתו הקווית של לייטנר מתארת את קורותיו במחנות גרמניה בפרטי פרטים. בקומפוזיציות עמוסות ודחוסות, המכילות מקסימום אינפורמציה על מינימום שטח. לייטנר דואג לכך ששום פרט תיעודי ועובדתי לא יעדר מדף הנייר. ציוריו של לייטנר הם כתב אישום משפטי בטכניקה אמנותית. בציוריו מופיעה לעתים "השמש המסארלית" כנקודת אור במחשך. התקווה ליוותה את האמן ולא נתנה לו לשקוע בימים השחורים ההם.

כוח יצירתו של שמואל לייטנר הוא באובייקטיביות האותנטית שלו. אובייקטיביות שנותנת למסתכל תחושה שהאמן איננו אלא צופה מהצד במחזה אבסורדי סוריאליסטי מרושע. ואכן, האמן מעיד שיכולתו לשרוד את הימים הנוראים ההם נבעה מיכולתו להתנתק ממעורבות יתר במתרחש, ולהשקיף על המאורעות ממרחק. להיות חלק מהמתרחש, אך לא לשקוע בפטליזם שמוביל לאבדון.
שמואל לייטנר מקים באמצעות ציוריו וספריו גלעד למשפחתו, לחבריו שנספו במחנות ולעם היהודי שנרצח. יצירתו היא עדות מרשיעה, אצבע מאשימה במשפט ההיסטורי.




יובל דניאלי, אוצר גלריית "מורשת".