את ארגון הילדים לשינה ביצעו המטפלות או המחנכות, שדאגו להשכיב את הילדים במיטות ולכיבוי האורות. במהלך הלילה, האחריות עברה לשומרת הלילה התורנית, שהייתה אחראית על מספר בתי ילדים. בשלב מסוים הוכנס לשימוש מכשיר 'שמרטף אלקטרוני', שאפשר לשומרת לשמוע את הקולות בבתי הילדים ולהשגיח מרחוק. הלינה המשותפת החלה מגיל ינקות ועד לתיכון, בו עברו בני הנוער לחדרים של שניים או שלושה.
ניתוח היסטורי של התהליך שהביא לבניית האידאולוגיה של לינה משותפת בקיבוצים טוען, כי הרקע לסידור הזה היו תנאי חיים קשים וצורך של הורים למצוא פתרונות מעשיים ללילה בעבור ילדיהם, כדי שיוכלו להתפנות לפעולות חלוציות. שיטה זו השפיעה גם על גודל הבתים והדירות בקיבוץ שהותאמו לחיים של זוגות או יחידים, היו בשל כך קטנים יחסית, ולא אפשרו בם לינה של ילדים.
ניתוח היסטורי של התהליך שהביא לבניית האידאולוגיה של לינה משותפת בקיבוצים טוען, כי הרקע לסידור הזה היו תנאי חיים קשים וצורך של הורים למצוא פתרונות מעשיים ללילה בעבור ילדיהם, כדי שיוכלו להתפנות לפעולות חלוציות. שיטה זו השפיעה גם על גודל הבתים והדירות בקיבוץ שהותאמו לחיים של זוגות או יחידים, היו בשל כך קטנים יחסית, ולא אפשרו בם לינה של ילדים.